דלג לתוכן- ישראל התברכה במערכות אקולוגיות עשירות ומגוונות להפליא. זאת בשל מיקומה הייחודי במפגש בין שלוש יבשות, המתפרש על פני אזורים בעלי שונות משמעותית בכמות המשקעים : מאילת הצחיחה, לגליל הגשום. עובדה זו מתורגמת לעושר מינים יוצא דופן, עם 47,069 מינים שזוהו עד כה, כולל 115 סוגים של יונקים ו- 2800 סוגי צמחים.
- במשך רוב ההיסטוריה של מדינת ישראל, מדיניות שמירת הטבע הייתה יעילה ביותר. מינים כמו היעלים או הנמרים, שנחשבו ל-״נכחדים״ לאחר המנדט הבריטי, עשו ״קאמבק״ מרשים. אסטרטגיית השימור הסתמכה על איסור ציד ושמירה קפדנית על שמורות טבע, לצד הגנה על מיני צמחים ובעלי חיים מוגנים ברחבי הארץ.
- בשנים האחרונות מגמות חיוביות אלה התהפכו. כמות חיות הבר בישראל נמצא במגמת ירידה. שליש מכל מיני בעלי החוליות מוגדרים על ידי החברה להגנת הטבע בסכנת הכחדה. אפילו ספינת הדגל המקומית, ה”צבי הארץ ישראלי״ האנדמי, מוגדר בסכנת הכחדה עולמית.
- ישנן מספר סיבות למשבר המגוון הביולוגי הנוכחי של ישראל: נזקי מינים פולשים; ציד בלתי חוקי; הרעלה משימוש בחומרי הדברה. אך הגורם המרכזי ביותר: אובדן בתי גידול וקיטוע שטחים פתוחים. המפתח לשמירה על הטבע עבור דורות הבאים, כרוך בשימור ושיקום בתי גידול קריטיים, תוך חיבור אזורים מוגנים באמצעות מסדרונות אקולוגיים.
- כיום בישראל, מסדרונות אקולוגיים אינם נהנים מהגנה סטטוטורית נאותה. בעוד שמערכת התכנון אכן מסמנת מסדרונות רבים בתוכניות מחוזיות, יש מעט מאוד הוראות נורמטיביות הקובעות כיצד להבטיח קישוריות בין אזורים מוגנים. לעתים קרובות, תוכניות פיתוח מאיימות לחסל מעברים קריטיים לטבע. בשטח, מנהלי קרקעות לעתים קרובות אינם מודעים לקיומם של המסדרונות או פשוט מתעלמים מהם. הצעת חוק אותה אני כותב בנושא מסדרונות אקולוגיים, תקבע את הכללים הבסיסיים להגנתם, ואת עקרונות ניהול קרקעות חשובים אלו.
- אתרים רבים, בעלי ערך אקולוגי מפתיע, מצליחים לשרוד בתוך ובפאתי הערים, ויש לשלבם באסטרטגיית המגוון הביולוגי הלאומית. לדוגמה, פארק הציפורים באילת , הנו שטח קריטי ל״תדלוק״ בדרך עבור בעלי כנף הנודדים בין אפריקה ואירופה. הצעת חוק נוספת עליה אני עובד בימים אלו, תכיר בסוג חדש של שטח שמור: “אתרי טבע עירוניים”. החוק יגן עליהם ויסדיר את המימון שלהם על ידי הרשויות המקומיות.
- נדרשת עבודה טובה יותר בניטור מינים ביבשה ובים. כאשר מתקיימת צניחה בלתי צפויה במספר הפרטים באוכלוסייה, הרשויות חייבות ללמוד על כך מבעוד מועד כדי שיוכלו להתערב למנוע הכחדה מקומית. לשם כך כתבתי את הצעת החוק “מצב הטבע והמגוון הביולוגי”, שעברה לאחרונה בקריאה ראשונה. הצעת החוק מחייבת הכנת “דו”ח מצב הטבע” קבוע, שיתעד את תפקודן של מערכות אקולוגיות, מצבם של מינים הנמצאים תחת איום, ואת האפשרויות התגובה של הרשויות. אישור החוק יהווה הישג חשוב במאמץ להגנת המערכות האקולוגיות ומיני הצמחים ובעלי החיים בארץ ישראל.
- הטבע אינו יכול להתקיים ללא משאבי מים הולמים. על ישראל להבטיח שלמרות הביקוש המקומי הגובר, והירידה בהיצע בשל שינויי האקלים, בעלי החיים והצמחים ימשיכו ליהנות מאספקת מים סבירה.
- “רשות שמורות הטבע” היא גוף ממשלתי מקצועי – מוסמך ומחויב למשימה שלשמה הוקם. יש לחזק את הרשות עם תוספת כוח אדם משמעותית, כדי להתמודד עם האתגרים הרבים העומדים בפניה: החל מפיקוח על ציד או מניעת הרעלת בעלי חיים ועד לחיזוק מינים שהתדלדלו, שיקום מערכות אקולוגיות וניהול ביקורי קהל בשמורות.
- מבחינה אקולוגית, ישראל אינה גדולה יותר מבול על מעטפה. לצורך הצלחה ארוכת טווח בשימור מיני יונקים גדולים במיוחד, שיתוף פעולה עם שכנינו הוא חיוני. בשל המחסור האקוטי במים והציד הנרחב, מינים רבים שבעבר שכנו בירדן, בסוריה ובשטחים פלסטינים חוסלו כליל. בעבודה משותפת, ניתן להחזיר מינים, ניתן להחזיר את המערכות האקולוגיות למצבן הטבעי ולהעשיר את החיים של כל תושבי האזור.