לצפייה בשידור הוועדה ובחומר הרקע, נא ללחוץ כאן.
“ישנם ריחות שמצליחים להתגבר על מגבלות הכימיה. ישנם חומרים בעלי ריח כה חריף שניתן להבחין בהם גם בריכוזים מזעריים: כך שבהיעדר ניטור רציף ניתן פשוט “לסמוך” על האף”, מתוך דברי הפתיחה של ח”כ אלון טל. תושבי אשקלון ואילת מתלוננים ללא הרף על ריח בלתי נסבל שמקורו משוייך למיכלי חברת ק.צ.א.א (ראה בקשה לקיום דיון ו-תלונות התושבים). ישנם תושבים שדירתם נמצאת בקרבה של כמאה מטר בלבד מהמיכלים, אך גם תושבים שגרים רחוק מאד מהמיכלים סובלים ממטרד הריח החריף. מטרד זה הוא כשלעצמו פגיעה אנושה בבריאות הציבור. דווחו גם מקרים של ילדים שלקו באסטמה, כאבי ראש קשים ואפילו אשפוזים. משמעות המטרד עמוקה עוד יותר: בהקשר של השפעה על יכולת התושבים לצאת מביתם ולעסוק בפעילויות בסיסיות.
הוועדה מצאה כי עמדת משרד הגנת הסביבה, שגורסת כי לא ניתן בהכרח לקשור בין תלונה למקור הריח, אינו תקף בעיר אילת היות שאין שם מקורות אפשריים אחרים של מטרד ריח כה חריף. הוועדה ביקשה מהמשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות לבדיקת מקרים חריגים, למשל של מטרד ריח שמתמשך מעל ליממה.
“לא כל ריח נולד שווה”: הוועדה מצאה כי יש לתקן את “החוק למניעת מפגעים” ולהכפיף את נושא מטרדי ריח ממקור חומרים מסוכנים ל- “חוק למניעת זיהום אוויר”. לא ייתכן שמטרד ריח בעצמה 5 ממתחם תשתיות האנרגיה יקבל בחוק התייחסות זהה למטרד ריח בעצמה 5 מערימת קומפוסט או רפת.
היתר הפליטה של קצ”אא אף הוא מעורר סימני שאלה: כאשר תושבי זיקים מדווחים על מטרדי ריח הגורמים להסתגרות בבתים, גורמים לכאבי ראש, בחילות ונזק מצטבר- ריכוז הבנזן בתחנת הניטור בזיקים עומד בהיתר הפליטה של קצא”א (מעל 0.8 מק”ג/מ”ק).
לבסוף, בוועדה עלה הצורך לחזק את הקשר בין תלונות התושבים ליכולת להפעיל אמצעים כנגד המפגעים, למשל דרך אישור נגישות של הפקחים בזמן אמת למפעלים ואכיפה של “חוק רישוי עסקים”.