כ-16 ספינות דיג מסוג מכמורתן פעילות כיום בים התיכון הישראלי.
ספינות אלה גוררות רשת על קרקעית הים. סקרי סיכונים מישראל הצביעו על כך שלמעלה מ-150 “מפגשים” מתבצעים בשנה בין רשתות המכמורת ובין צנרת הגז, תוך גרימת סיכון חמור לפריצת הצנרת.
קשה להפריז בחומרת הסיכון במקרה של פריצת צינור כזה, שעלול לגרום לזיהום סביבתי כבד, פגיעה במתקני ההתפלה, בחופים, בדגה, ובמשק כולו.
אמנם נקבע בתמ”א 37ח’ כי חל איסור דיג מכמורת במרחק של 500 מ’ מצנרת גז, אך אין כיום גורם האוכף חוק זה בים, והחוק אף לא מותאם לאכיפת פעילות מסוג זה בדין הפלילי.
כמו כן, אמנם יחידת האכיפה הימית של רשות הטבע והגנים מיומנת באכיפה מסוג זה ומוסמכת לאכוף תחת חוקי הדיג, אך בהם לא חל איסור דיג בסמיכות לקווי גז.
חמור מכך, מכיוון שגרירת רשתות בים מתרחשת גם במרחק רב מהחוף, ובשעות הלילה, כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר פעילותן באמצעים סטנדרטיים. לשם כך, מחייבות כל מדינות העולם המפותח את ציי הדיג שלהן להתקין מערכת איכון לווינית ייעודית (VMS) המשדרת את המיקום למרכז הבקרה. גם ישראל מחויבת להתקנה כזו במסגרת חברותה בנציבות הדיג הים תיכונית, כבר משנת 2009.
אבסורד זה מצוי על שולחנו של משרד החקלאות מזה שנים מספר, אך למרות שהוגשה בכנסת הקודמת הצעת חוק בנושא על ידי ח”כ מיקי לוי, שזכתה לתמיכת משרדי האנרגיה והסביבה, משרד החקלאות טען שהוא מקדם עבודת מטה בנושא
אבקש לדעת מה בכוונת משרדך לעשות כדי לקדם את איסור הדיג בקרבת קווי גז, וחובת התקנת אמצעי איכון לוויניים, כמקובל בעולם, על מנת למנוע אסון לאומי?