- העולם כולו מתחמם, וכך גם ישראל – אך יותר. ישראל נמצאת באזור הנחשב כ- HOT SPOT – “נקודה חמה” מבחינה אקלימית. הטמפרטורות ברחבי כדור הארץ עלו במעלה אחת במהלך העשורים האחרונים – תל אביב התחממה בשתי מעלות. פני הים עולים בעולם בממוצע ב-2.5 מ״מ בשנה – בישראל, הממוצע קרוב ל-10 מ״מ. גם הבצורת התקופתית הייתה משמעותית גדולה יותר בישראל מאשר במדינות אחרות. המשבר דורש פעולה דחופה. עכשיו.
- במשך זמן רב מדי, ישראל עשתה מעט מדי בכל הקשור למשבר הגלובלי החמור הזה. גם לאחר החתימה על אמנת שינויי האקלים משנת 1992, ועל הסכם האקלים של פריז בשנת 2015, מעט מאוד נעשה כדי להפחית את פליטת גזי החממה של ישראל. כמו כן, כמעט ולא ננקטו צעדים להיערך להשפעות הצפויות ממשבר האקלים, תופעות כמו עלייה בתדירות אירועי קיצון אקלימיים דוגמת שיטפונות, גלי חום, שריפות יער, ובצורת.
- מאז תחילת כהונתה, ״ממשלת השינוי״ החדשה של ישראל החלה להתקדם מעבר למס שפתיים ובהתאם לשמה, להביא לשינוי גם בתחום האקלימי: השקעות מאסיביות באנרגיה מתחדשת, תחבורה ציבורית, תשתיות למכוניות חשמליות – ואפילו קידום מס פחמן. והכי חשוב, הממשלה התחייבה כי עד שנת 2050, ישראל תהיה ״ניטרלית מבחינה פחמנית״ (כלומר לא תפלוט גזי חממה מעבר ליכולתה לתרום לספיחתם), או הפחתה של 100% בפליטות גזי החממה בתוך 30 שנה.
- הצעדים החדשים הללו ראויים לשבח, אך הם לא מספיקים. ישראל לא תוכל להשיג את יעדיה ארוכי הטווח בתחום הפחתת הפליטות, אם לא תנקוט בשורה של צעדים קונקרטיים נוספים ותשנה באופן דרמטי את האופן שבו אנו מייצרים ומנצלים אנרגיה. עוד בטרם נקיטת אמצעיים מוחשיים, הנרטיב שבו אנו מתייחסים לאקלים צריך להשתנות. יש להתחיל בחינוך לאקלים בבתי הספר וקידום תוכנית המעלות מודעות המושתתות על דוגמה אישית, קהילתית ולאומית.
- גז המתאן, הנוצר מתהליכים כימיים בתהליך הפירוק של פסולת מוצקה, הוא אחד הגורמים החשובים להתחממות כדור הארץ. שיעור מחזור פסולת בישראל עומד כעת על 24%. המשרד לאיכות הסביבה בישראל קבע יעד מחזור של 51% לשנת 2030. קשה יהיה להגיע ליעד זה, בעוד כמות האשפה שמייצרים ישראלים תגדל מדי שנה במקביל לצמיחה האוכלוסייה (הגדלה בקצב של כ-2% בשנה). עלינו להגדיל משמעותית את מס היטלי הטמנת האשפה, וכן את ההשקעה בתשתיות מחזור. נכון לשנת 2019- כשמונים אחוז מהפסולת המוצקה של ישראל הוטמנה. ישראל צריכה להציב יעד – לרדת ל- 10% הטמנת אשפה עד שנת 2035… ואז, להמשיך לצמצם!
- למרות שישראל בורכה ב- 300 ימי שמש בשנה, האחוז הנמוך של השימוש באנרגיות מתחדשות הינו בלתי נסבל. נכון לסוף שנת 2021, אחוז החשמל הנקי עדיין תקוע על 8% בלבד, בזמן שבמדינות כמו דנמרק כבר הגיעו מעל 65%. ממשלת ישראל קבעה יעד של ״30% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. בהתחשב בשיפורים הטכנולוגיים וירידה בעלות הייצור והאגירה של אנרגיה סולארית, זוהי מטרה צנועה מאד – צנועה מדי. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהשקעה של 250 מיליארד ש״ח יכולה לספק תשתית מקומית המספיקה לייצור 100% חשמל המיוצר מאנרגיות מתחדשות. ארצות הברית קבעה יעד כזה עד 2035. גם ישראל צריכה.
- ההתנהגות האישית ודפוסי הצריכה של כל אחד ואחת מאיתנו תורמים לטביעת הרגל הפחמנית הקולקטיבית. כיום, אנחנו לא משלמים את המחיר האמיתי של המוצרים אותם אנו צורכים. לשריפת דלקים, ייבוא מוצרים ולמזון מהחי, יש מחיר אקלימי ובריאותי שאינו מגולם במחיר המוצר. בסוף, כולנו משלמים אותו. מסי הפחמן שעברו לאחרונה בישראל מוגבלים לבלו על דלקים בלבד. יש להרחיב את מס הפחמן ולגלם את המחיר האמיתי של בשר בקר ועופות, ייבוא ושינוע מוצרים המוטסים לארץ, לרבות בגדים ״מהירים״ (fast fashion) עם תביעת רגל פחנמנית גבוהה, טיסות ופעילויות אחרות המייצרות פליטות וגזי חממה גבוהות. במקביל, יש לסבסד בנייה ירוקה, תחבורה ציבורית, אופניים, בגדים יד שניה ופעילויות ומוצרים אחרים המסייעים לנו לצמצם את פליטת גזי החממה.
- נכון לעכשיו, יש מעט מאוד פעילות בתוכנית הלאומית להיערכות לשינויי האקלים. הממשלה צריכה להקים ראשות מרכזית עם מימון וסמכויות בכדי לוודא שישראל לא רק שמצמצת את פליטות גזי החממה שלה, אלא גם נערכת להשלכות של שינויי האקלים. יש לשים בראש סדר העדיפויות קידום יוזמות להתמודדות וצמצום אירועי הקיצון הצפויים כגון שריפות, גלי החום, הצפות ושיטפונות. החלטת הממשלה לנטוע מאות אלפי עצים בערים לצורך הצללה, היא דוגמה טובה למשהו שאפשר לעשות היום בכדי להתכונן לעלייה הדרמטית בטמפרטורות שנמצאת לפנינו.
- חוק האקלים הוא כלי חיוני לתיאום פעילויות והפחתת פליטות. בעוד שהעברת חקיקה כזו היא חלק מן המצע של הממשלה החדשה, חילוקי הדעות בין המשרדים השונים מעכבים את העברתה. הגיע הזמן שמשרד ראש הממשלה יתערב בכך בכדי להבטיח שהחוק החשוב הזה יעבור ללא דיחוי.
- קשה מאוד לצמצם את הטביעה האקלימית הקולקטיבית של ישראל כאשר האוכלוסייה גדלה בקצב של 2% בשנה. כל ילד נולד עם טביעת רגל פחמנית ״בזכות״ וזכאי לאיכות חיים גבוהה. המשמעות היא, שגם אם נצליח במהלך העשור הקרוב לצמצם בכ- 10% את הפליטות לנפש, סך הפליטות הכולל (האבסולוטי) יגדל ביותר מ-10%. יציבות דמוגרפיות צריכה להיות חלק של השיח הלאומי על מדיניות האקלים.
תפריט
